פסק-דין בתיק ת"ק 002890/04

1.         בפני תביעה אשר הוגשה על ידי התובעים - משכירי הדירה ברח' נהריים 3, תל אביב (להלן: "הדירה"), כנגד ארבעת הנתבעים.

הנתבעים 1 ו-2 הם בני זוג אשר שכרו את הדירה מהתובעים (להלן: "הנתבעים") והנתבעים 3 ו-4 הם הערבים לחיובי הנתבעים 1 ו-2 (להלן: "הערבים").

זה המקום לציין, כי בבנין בו מצויה הדירה בוצעה הרחבה והתווספה מעטפת לדירה - אולם התובעים לא השלימו את ההרחבה ואין גישה מהדירה למעטפת, הכוללת רצפה ותקרה בלבד (להלן: "תוספת הבניה").

טענות התובעים

2.   הדירה הושכרה לנתבעים על פי חוזה שכירות מיום 22.3.03 (להלן: "חוזה השכירות הראשון"). חוזה זה הוארך לתקופה נוספת, עד ליום 31.7.03 (להלן: "חוזה השכירות השני").

3.   התובע טען, כי בטרם נחתם חוזה השכירות הראשון, ראו הנתבעים את הדירה וסביבתה, וכי קיבלו על עצמם לשפץ את כל הטעון שיפוץ, כולל פינוי החפצים והאשפה המצויים בתוספת הבניה, שאינם שייכים לנתבעים. עוד קיבלו על עצמם הנתבעים להחליף אסלה שבורה ותריסים שבורים - ואת תמורתם היו אמורים לקבל מהתובעים, בכפוף להמצאת קבלות.

תמורת ביצוע העבודות הנ"ל הסכימו התובעים, לטענתם, להפחית חודש שכירות מלא בסך 500$, כך שהנתבעים שילמו עבור 11 חודשי שכירות בשנת השכירות הראשונה.

4.         לטענת התובעים, בתום תקופת השכירות הראשונה, משהתברר להם כי הפסולת בתוספת הבניה טרם פונתה, הודגש בהסכם השכירות השני, בסעיף 12(ד), כי חובתם היא להשיב את המושכר כשהוא והבנוי סביבו, נקיים מכל דבר - ומכאן ברורה התחייבותם לפנות את הפסולת אף בתוספת הבניה.

5.         חרף התחייבות מפורשת זו, וחרף דרישות חוזרות ונשנות לא פינו הנתבעים את הפסולת, ולפיכך הפרו הם, לטענת התובעים, את הסכם השכירות ויש לחייבם בסכום הפיצוי המוסכם (3,000$); ובימי העיכוב בביצוע ההתחייבות (550$).

עוד טוענים התובעים, כי קיימת יתרת דמי שכירות וחוב עבור תשלומים שוטפים בסכום של 46 ש"ח.

על מנת להכנס לגדר סמכותו של בית משפט זה, העמידו התובעים את תביעתם לסכום של 17,800 ש"ח.

טענות הנתבעים

6.         הנתבעים טוענים כי לתביעה זו אין כל בסיס, וכי תביעה דומה הוגשה על ידי התובעים כנגד השוכרים הקודמים, במסגרת תק 10609/02 היים נ' שכן טוב בבית משפט לתביעות קטנות בת"א (להלן: "התביעה הקודמת").

7.         הנתבעים טוענים, כי אל תוספת הבניה אין כל גישה, אלא באמצעות סולם באורך 6 מטר או באמצעות מנוף מכני. הנתבעים מכחישים כי התחייבו בשלב כלשהו לפנות את הפסולת מתוספת הבניה, פסולת שאין כל מחלוקת שהיתה קיימת עוד בטרם היכנסם לדירה.

הנתבעים מודים, כי אכן היה סיכום לעניין החלפת האסלה והתריסים, וזאת כנגד הצגת חשבונית תיקון, וכי ההפחתה של 500$ בשכה"ד היה לנוכח העובדה, כי צבעו את הדירה על חשבונם.

8.         הנתבעים אינם מכחישים כי בתום תקופת השכירות הראשונה פנה אליהם שותפו של התובע ושאל האם פינו את הפסולת מתוספת הבניה, אולם הנתבעת 1 לא ידעה במה מדובר, ואמרה שתדבר עם בעלה - ובכך הסתיים העניין. הנתבעים טוענים, כי השינוי בסעיף 12(ד) בהסכם השכירות השני הוכנס ב"דלת האחורית" ומבלי ליידע אותם בשינויים.

9.         הנתבעים מודים כי בתום תקופת השכירות, ולאחר שהושמעו איומים בתביעה משפטית מצד התובעים, ניסו לברר אפשרות פינוי הפסולת, אולם הבינו כי לא ניתן לעשות זאת אלא על ידי גורם מקצועי, ולפיכך, ולאור העובדה, כי לטענתם הם אינם מחויבים על פי הסכם השכירות לעשות כן - לא פינו את הפסולת.

10.        לעניין ההתחשבנות בנוגע לדמי השכירות והחשבונות השוטפים - טוענים הנתבעים, כי על פי חישוביהם נותרה יתרת זכות לטובתם בסך של 156 ש"ח.

הדיון

11.        ביום 16.6.04 הופיעו בפני הצדדים. התובע הביא עמו לעדות את עו"ד מילנור, עורך הדין אשר החתים את הנתבעים על הסכמי השכירות, וכן את עו"ד אפרת היים, אשר ניהלה את שיחות הטלפון עם הנתבעים באשר לפינוי הפסולת, לאחר שפינו את המושכר. בעת הדיון הוצגו בפני מסמכי התביעה הקודמת, כולל פרוטוקול הדיון וההחלטה.

ההכרעה

12.        לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכי התביעה הקודמת, אני קובעת כי דין התביעה להדחות, ומוטב היה לולא היתה מוגשת תביעה זו מלכתחילה.

13.        אין ספק, כי השאלה היחידה הדורשת הכרעה בתיק זה היא השאלה האם התחייבו הנתבעים לפנות את הפסולת מתוספת הבניה, פסולת שאין כל מחלוקת שלא שייכת להם!